"רחל מבכה על בניה", המדרש מספר על רחל אימנו שיושבת על אם הדרך ורואה איך בניה עם ישראל יוצאים לגלות ובוכה וממאנת להנחם עד שה' מבטיח לה שעם ישראל יחזור מהגלות במילים הנצחיות "ושבו בנים לגבולם".

רחל אמנו לא קבורה עם שאר האבות והאמהות במערת המכפלה אלא בסמוך לבית לחם מכיוון שהיא נפטרה בדרך לאפרת בזמן לידת בנה בנימין.